פסק-דין בתיק ת"ק 44862-06-11

1.      כתב התביעה שבפניי עניינו תביעה להחזר כספי בגין שיעורי ריבית אשר לא שולמו לתובע, לטענתו, בגין פקדון מט"ח שניהל אצל הנתבע עבור כספי רנטה מגרמניה.

2.      לטענת התובע, ביום 15/4/03 הפקיד אצל הנתבע כספי פיצויים מגרמניה במסגרת פקדון מטבע חוץ. סכום הפיקדון עמד על 46,217.29 אירו . סכום זה הופקד בשני מועדים שונים -במועד הראשון הופקדו 33,309.29 אירו, בריבית של 3% לשנה, לתקופה של 21 חודשים ברציפות. במועד השני הופקדו 12,908 אירו בריבית של 0.79% לשנה. סכומי הפיקדון נפרעו כולם בחודש דצמבר 2004 ואולם הבנק לא זיכה את התובע בריבית כפי שסוכם, אלא בריבית של 0.79% בלבד עבור מלוא הסכומים שהופקדו.

בעבור הפרש הריבית הוגשה תביעה לפיצוי בסך 15,000 ש"ח.

3.      לטענת הנתבע, ביום 15/4/03 התקבל בסניף בו התנהל חשבון התובע זיכוי של 33,309.29 אירו. סכום זה הופקד בהוראת התובע בחשבון מט"ח לפקדון למשך תקופה של 3 חודשים החל מיום 22/4/03 בריבית של 0.79% לשנה. הנתבע צירף דפי תנועות בחשבון המט"ח החל מיום 22/4/03  ועד ליום 26/1/11.

הנתבע טוען כי אין ממש בטענות התובע לריבית גבוהה יותר מזו שבה זוכה הפיקדון בפועל וכי התובע זכה לקבל את כספי הריבית בהתאם לתנאים שסוכמו עימו כאמור.

דיון והכרעה

4.      מעיון בדפי החשבון שהציג הנתבע עולה כי ביום 22/4/03 אמנם זוכה חשבון המט"ח של התובע בסכום של 33,309.29 אירו. תקופת הפיקדון הינה לשלושה חודשים תוך שאחת לתקופה בוצע זיכוי החשבון בסכום הריבית שהצטברה והפיקדון חודש שוב למשך שלושה חודשים נוספים - כך חודש הפיקדון בחודש יולי 2003, בחודש אוקטובר 2003, בחודש ינואר 2004 ובחודש אפריל 2004. מעיון בדפי החשבון אף עולה כי בחודש דצמבר 2004 הועבר סכום הפיקדון לחשבון השוטף כך שיתרת הזכות בחשבון המט"ח התאפסה אותה עת - משמע, תמה תקופת הפיקדון.

5.      דפי החשבון מצביעים על כך שהחשבון זוכה בסכומי הריבית שהתווספו לחוב אחת לתקופת חידוש שכזו.

6.      אין כל ראיה בדפי החשבון בדבר סכום ההפקדה הנוסף לו טוען התובע בסך 12,908 אירו. אמנם בוצעו הפקדות נוספות לחשבון המט"ח, כמו גם משיכות כספים הימנו, אך אין אינדיקציה להפקדה אחת משמעותית בסכום לו טוען התובע.

7.      טענות התובע כיום, בחלוף כשבע שנים ממועד פירעונו הסופי של הפיקדון אינן נתמכות בכל ראיה ממשית. ההיפך הוא הנכון . עיון בדפי החשבון מצביע על כי תנאי הפיקדון להם טוען התובע אינם נכונים מבראשית, באשר לא מדובר בפיקדון למשך 21 חודשים ברציפות אלא בפיקדון אשר חודש אחת לשלושה חודשים.

זאת ועוד. עיון בדפים מצביע על כי חידוש הפיקדון לא נעשה באופן אוטומטי כי אם בהוראות התובע, שכן סכומי הכסף אשר חודשו לתקופה נוספת משתנים ואינם קבועים. כך, למשל, ניתן להיווכח כי בחודש אפריל 2004 נפרע מהפיקדון סכום של 34,101.96 אירו. סכום זה נותר באופן נזיל בחשבון ולא חודשה ההפקדה לפיקדון בגינו. ביום 1/7/04 אף הומר סך של 10,000 אירו מהיתרה בחשבון למטבע ישראלי. ביום 29/10/04 חודש לפיקדון סך של 26,658 אירו בלבד.

8.      הפועל היוצא מתנועות אלו הוא, כי היתה יד מכוונת, קרוב לוודאי של התובע עצמו, אשר בהתאם לה בוצעו הנחיותיו בחשבון המט"ח. די בכך לדחות את גרסת התובע.

9.      אולם, אם לא די בכך, הרי ניתן להוסיף ולראות בהתנהלות התובע לחידוש כספי הפיקדון מעת לעת , משום הסכמה לתנאים בהם חודש הפיקדון - הן ביחס לתקופה עצמה והן ביחס לשיעור הריבית בו זוכה החשבון.

על כן, מושתק התובע כיום מהעלאת טענות כנגד חידוש הפיקדון דאז או כל טענה אחרת בעניין התנאים שסוכמו עימו.

ברי כי ההסכמה לחידוש כספי הפיקדון היוותה הסכמה גם לתנאי החידוש, שהרי אם לא כן, נתונה היתה הבחירה בידי התובע להעביר את הכספים לחזקת כל גורם אחר. זאת אכן עשה התובע, כפי העולה מטענות הנתבע ומדפי החשבון, ביום 26/1/11.

10.  לסיכום, התובע לא הרים את הנטל להוכחת התביעה שביסוד הליך זה.

יתרה מכך, המסמכים שהוצגו על ידי הנתבע שומטים את הקרקע מטענות התובע ועומדים בסתירה לדבריו.

11.  סוף דבר, אני דוחה את התביעה.